אשי ודיתי

תקציר:
"ברור שלא התכוונת, נכון? ככה, התפלקו לך שלושה ילדים, ועכשיו אין לך ברירה - את צריכה להתכוון. את צריכה להיות אמא שלהם. וזהו." ככה זה כשאשי יושב כבר שבע עשרה שנים על הכתף הימנית של אביטל. ככה זה כשהיא זו שהושיבה אותו שם, ולשם איזון תלתה על הכתף השמאלית את דיתי. ביחד הם מנהלים לה את החיים, ביחד הם מוודאים שהיא אמא. בשביל מה היא צריכה אותם? החיים קורים לה, או שהיא בכל זאת בוחרת במשהו? עד כמה אמהות באמת מתכוונות להיות אמהות? חוה, אמא של אביטל, לא שואלת יותר מידי שאלות. נראה שהיא כלל לא מכירה בקיומם של אשמה (אשי) וחרדה (דיתי), אבל ביום שלה, המתהפך במהלך הרומן, היא עלולה לפגוש בהם. גם היום של נינה - אישה צעירה ואם לתינוק, שהדרך הברורה בה צעדה נשמטת מתחתיה - מתחיל מוקדם, אפור וכבד, ומתערבל בצהריים השרביים. ביממה אביבית אחת, בין בוקר לבוקר, נפרשים חייהן של שלוש נשים באמצע העשור הראשון של המאה ה–21. כל אחת מהן מקיצה אל המציאות המוכרת של חייה, הפונה בזווית מטלטלת עם היום המתקדם. על רקע חי וחושני של נופים ומוזיקה, טעמים, ריחות וחיפוש של בית, בשפה קולחת ומבט אירוני לעיתים, מביא הרומן תמונת אמהות מגוונת ומציף שאלות. התשובות, ברובן, נותרות פתוחות או מרומזות.

עותקים